פסק-דין בתיק ס"ע 5334-01-09

התובעת עבדה כמנהלת חשבונות בחברות הנתבעות ותביעתה זו הוגשה לתשלום זכויות הנובעות מתקופת עבודתה, כמו גם מפיטוריה.

רקע עובדתי וההליך שבפנינו

1.                ביום 4.5.98 החלה התובעת לעבוד כמנהלת חשבונות בחברת יאנג אלום - חברה לתעשיות אלומיניום לבנין בע"מ (הנתבעת 3, להלן - יאנג אלום). לטענתה, שלא נסתרה, לאחר מכן המשיכה עבודתה ברציפות באמצעות הנתבעות האחרות, תוך שהיא ממשיכה בביצוע אותו תפקיד, כדלקמן: בשנת 1999 הועסקה על ידי יאנג אלום אלומיניום צעיר לנצח בע"מ (הנתבעת 2, להלן - צעיר לנצח); משלהי שנת 2000 הועסקה על ידי חברת ווין דור - המרכז הארצי לחלונות דלתות ובניה בע"מ (הנתבעת 1, להלן - ווין דור) ומחודש 7/07 ועד סיום עבודתה, ביום 29.2.08, הועסקה על ידי יאנג בילדינג סיסטמס בע"מ (להלן - יאנג בילדינג), אשר בתחילה נתבעה כנתבעת 1, אך היא נמחקה מחמת צו פירוק, כפי שיפורט להלן.

2.                הנתבעות לא הכחישו את טענת התובעת לרציפות בעבודה בין החברות הנתבעות, כמו גם לעבודה זהה לכל אורך התקופה, בכפיפות למר יעקב זילברמן.

3.                ביום 27.2.11, מועד אשר נקבע להוכחות בתיק, נמסרה לבית הדין הודעה בדבר החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.9.10 ליתן צו פירוק לחברת יאנג בילדינג, במסגרת תיק פר"ק 47957-05-10. בהתאם לסע' 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, עוכב ההליך בתיק זה כנגד יאנג בילדינג. ב"כ התובעת הודיע כי התובעת הגישה תביעת חוב כנגד יאנג בילדינג, במסגרת תיק הפירוק וביקש להמשיך בתביעה כנגד הנתבעות האחרות.

באותו מועד נחקרה התובעת על תצהירה ומנגד, נחקר על תצהירו מר יעקב זילברמן, שהגדיר עצמו מנהל הנתבעות (ראה הודעת בא כוחו בדבר הגשת תצהירים מיום 7.4.00).

4.                בתביעתה המקורית עתרה התובעת לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה ומסיומה, אך בהודעה שנמסרה לבית הדין ביום 6.10.10, הודיעה התובעת כי תביעתה למוסד לביטוח לאומי, בגין עבודתה ביאנג בילדינג אושרה ועל כן ביקשה להעמיד את תביעתה הנוכחית על סך 32,372 ש"ח, בגין העדר הפרשה לקופת גמל לפנסיה בלבד.

בהתאם, נדון להלן אך ורק בתביעתה של התובעת לפיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה.

דיון והכרעה

5.                בסע' 16-17 לכתב התביעה, טענה התובעת כי על הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, המחייבים את המעסיק בהפרשות לביטוח פנסיוני של עובדיו. מכיוון שהפרשות כאמור לא נעשו בפועל, עתרה התובעת לפיצוי בשיעור 6% משכרה, בסך כולל של 35,985 ש"ח.

6.                תחשיב הפיצוי הנתבע ברכיב זה פורט במכתבה של התובעת אל מר זילברמן מיום 11.6.08, בו תבעה 6% משכר חודשי בסך 5,100 ש"ח ולפיכך 306 ש"ח לחודש, למשך כל תקופת עבודתה.

7.                בכתב ההגנה, לא הכחישו הנתבעות את זכותה של התובעת לביטוח פנסיוני מכוח ההסכמים הקיבוציים או צווי ההרחבה בענף ואף לא הכחישו את שיעור ההפרשות הנתבע, וכל שטענו הוא שהתובעת ידעה על כך שלא מופרש לה במשך שנים ולא עשתה דבר לתיקון המצב (סע' 21 להגנה).

8.                בתצהירו, טען מר זילברמן כי לא התגבשה לתובעת רציפות עבודה בכל אחת מהחברות בהן עבדה ולכן לא הופרשו לה הפרשות פנסיוניות (סע' 12). לטענה זו לא הוצג כל בסיס. בהעדר מחלוקת בדבר רציפות העבודה בין הנתבעות וזהות התפקיד ומקום העבודה, אנו קובעים כי מדובר בעבודה רציפה שתחילתה ביום 4.5.98 וסיומה ביום 29.2.08.

9.                בסיכומיהן העלו הנתבעות לראשונה את הטענה שהפרישו עבור כל עובדיהן לביטוח פנסיוני, אך התובעת על דעת עצמה הפסיקה את ההפרשות לקופתה בטענה כי איננה מעוניינת לבצע הפרשות (נראה שצריך להיות - ניכויים) משכרה. מכיוון שמדובר בטענות עובדתיות שנטענו לראשונה בסיכומים ולאחר שהנתבעות לא העלו אותן אף לא בחקירתה הנגדית של התובעת, הן נדחות מכל וכל.

10.           יחד עם זאת, הן בכתב ההגנה והן בסיכומי הנתבעות (סע' 9) עלתה טענת התיישנות והתובעת לא טענה כל טענה ביחס לכך. על כן, משהוגשה התביעה ביום 11.1.09 ומכוח הוראת סע' 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לא נדרש לתביעה ביחס למועדים שקדמו ליום 11.1.02.

11.           בהתאם, התביעה כנגד הנתבעות 2-3, בהן סיימה עבודתה עובר ליום 11.1.02, נדחית מחמת התיישנות.

12.           באין חולק שבכל תקופת עבודתה היתה התובעת זכאית לביטוח פנסיוני ובהעדר אפשרות להעביר כיום בפועל את התשלומים לקרן הפנסיה, זכאית התובעת לקבל את הסכומים שהיה המעסיק צריך להפריש לקרן הפנסיה (ע"ע 300001/98 בוריס שוסטר נ' רמי חרושת מרצפות בע"מ, עבודה ארצי לג (31) 25).

13.           אשר על כן, אנו קובעים שהתובעת זכאית לפיצוי מהנתבעת 1 בגין העדר הפרשות לפנסיה, מיום 11.1.02 ועד מועד סיום עבודתה שם, ביום 30.6.07.

14.           יחד עם זאת, אין בידינו לפסוק לתובעת את הסכומים הנתבעים על ידה, שכן עיון בתלושי שכרה במהלך השנים, אינו מעיד על משכורת קבועה בסך 5,100 ש"ח לכל התקופה, או אף בחלק ממנה, כפי שעולה מטענות התובעת.